מילון מושגים

א

 

 

 אבות

 3 אבות-

אברהם יצחק ויעקב הם אבות האומה, שהורישו את המהות היהודית לכל יהודי, עד סוף כל הדורות. ירושה זו מתחלקת באופן כללי לשניים: א) עצם המהות היהודית, המשותפת לכל שלושת האבות, אם-כי כל אחד מהם תרם לה שלימות שונה; ב) המידה והתכונה הפרטית שבה הצטיין כל אחד מהאבות. ידוע שלכל אחד מהאבות היה קו-עבודה מיוחד לו, מידה שהיוותה את הציר המרכזי של עבודתו, ואף זה עובר בירושה לכל יהודי.

 

 אברהם אבינו

אברהם אבינו הינו הראשון מבין שלושת האבות (אברהם יצחק ויעקב). אברהם חי לפני כ- 3500 שנה והיה היהודי הראשון וממנו החלה השרשרת של עם ישראל .

מידתו המיוחדת של אברהם אבינו היתה מידת החסד והאהבה. אברהם מכונה בפסוק "אברהם אוהבי", מפני שהאהבה (מידת החסד) היתה הקו השולט והמכריע באישיותו ובפעולותיו. מדרשי חז"ל מספרים בהרחבה על מידת חסדו המופלאה של אברהם אבינו, והוא מוגדר כ"איש הטוב והחסד בעצם", שנדיבותו היתה הן בממונו, הן בגופו, והן בנשמתו.

 

 איזהו גיבור?הכובש את יצרו

אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? – הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ

פרוש: מיהו גיבור? – אדם שיודע להתאפק ולרסן את יצריו.

מקור:  מסכת אבות, ד פסוק א  - "בן זומא אומר, איזה הוא חכם--הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט,צט). איזה הוא גיבור--הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב). איזה הוא עשיר--השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב): "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא. איזה הוא מכובד--המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל)."

 

 איזהו החכם...

אֵיזֶהוּ חָכָם? – הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם

פרוש: מיהו אדם חכם? – מי שלומד משהו מכל אדם. 

מקור: מסכת אבות, ד פסוק א'. "בן זומא אומר, איזה הוא חכם--הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט,צט). איזה הוא גיבור--הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב). איזה הוא עשיר--השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב): "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא. איזה הוא מכובד--המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל)."

 

 איזהו עשיר?השמח בחלקו

אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ

פרוש: עושר אמתי אינו תלוי בכסף או ברכוש אלא בהרגשה. 

מקור: מסכת אבות, ד פסוק א - "בן זומא אומר, איזה הוא חכם--הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט,צט). איזה הוא גיבור--הכובש את יצרו, שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב). איזה הוא עשיר--השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב): "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא. איזה הוא מכובד--המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל)."

 

 אמהות

4 אמהות-

ארבע ה"אמהות" הן הנשים של שלושת האבות. שרה הייתה אשתו של אברהם, והיא ילדה את יצחק. רבקה הייתה אשתו של יצחק, והיא ילדה את יעקב. ליעקב היו 2 נשים: רחל ולאה. בספר בראשית מסופר על שלושת האבות ועל ארבע האמהות.

 

 ארון קודש

 בו נמצאים סיפרי התורה בבית הכנסת, אותו ספר שקיבל משה מאלוקים בסיני שעבר מדור לדור עד ימינו אנו. בבית המקדש היה ארון הברית בו היו לוחות הברית, ארון הקודש מזכיר אותו ומקביל אילו בבית הכנסת. הארון מופרד מבית הכננסת בפרוכת, מעין וילון מפואר עליו רקומים פסוקים ועשרת הדברות, כפי שארון הברית בבית המקדש גם היה מונח בקודש הקודשים ומופרד על ידי פרוכת, ולכן ארון הקודש הוא החלק החשוב ביותר בבית הכנסת וממוקם בקידמת בית הכנסת. בפתיחתו על הקהל לעמוד, ובכך להביע את הכבוד אותו הוא נותן לספר התורה  הנמצא בארון הקודש. כמו"כ נוהגים לא להפנות את גבינו לארון בהיותו פתוח.

 

 ארץ ישראל

הארץ של עם ישראל. יהודים בכל העולם מרגישים קשר לארץ ישראל. הם מתפללים לכיוון ארץ ישראל. מזכירים את הארץ בתפילות, בזמן שמחה ובזמן צער. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל בגלל ההסטוריה של העם: הבטחת האלוהים את הארץ, והחיים היהודיים בה במשך אלפי שנים, וגם בגלל ההתיישבות החדשה, שהפכה את הארץ מארץ שממה לארץ מתקדמת ומלאה אדם.

ב

 

 

 בית המקדש

בית שהיה מיוחד להשראת שכינת ה' בתוך עם ישראל. בית זה נבנה בירושלים במקום בו נמצא כיום הכותל המערבי (שהוא קיר שנותר מבית המקדש). בית זה הוא סמל הקשר שבין היהודי לבוראו. כשאדם רצה לומר תודה לבקש בקשב או סליחה בכל מקרה היה הולך לבית המקדש מביא קורבן והכהן שהוא השליח של האדם מקריב את הקורבן לפני ה' וכמובן בתוספת כוונה ותפילה של האדם היה מקבל תשובה לשאלתו או בקשתו. כל הנעשה בבית זה היה מקודש וטהור מתוך הרגשת רוממות הרוח של שכינה בין אנשים. אדם הבא לבית המקדש היה צריך לבא טהור וזך לקראת כניסה למקום השכינה.

 

 בית המקדש השני

70 שנה אחרי תחילת גלות בבל החל עם ישראל, בהנהגתם של עזרא ונחמיה, לשוב לארצו.

השבים לארץ ישראל בנו את בית המקדש השני. גם הבית השני לא עמד לנצח ולאחר 580 שנה הוא נחרב על ידי מלך רומא, טיטוס.

בנוסף להחרבת בית המקדש הוגלו היהודים מארץ ישראל ופוזרו בארצות השונות. מאז ועד היום עדיין לא שבו כל היהודים לארצם.

 

 בר/בת מצווה

נער, שמלאו לו 3ו שנים ויום אחד, נחשב "בר-מצווה": מעתה הוא נחשב כמבוגר האחראי למעשיו וחייב בקיום המצוות של הדת היהודית

נערה נכנסת לגיל המצוות עם מלאות לה 12 שנים מלאות, כיוון שהיא מקדימה את הנער בהתפתחותה הנפשית, הרוחנית והביולוגית. כדברי הגמרא: "לפי שהאשה ממהרת להחכים מן האיש".

בסיס הקביעה של גיל הבגרות מצוי במשנה, במסכת אבות, א; "בן חמש  שנים - למקרא, בן עשר - למשנה, בן שלוש-עשרה – למצוות ".

בטקסי בר-המצווה ובת-המצווה מכריזים הנער והנערה על נכונותם לקחת חלק במצוות החברה ובאחריות לקיומן, במעמד זה מתחילים בני-המצווה את תהליך השתלבותם בחברה הבוגרת. על-פי ההלכה היהודית, מתקשר יום בר-המצווה עם שתי מצוות עיקריות: הנחת תפילין ועלייה לתורה בבית-הכנסת. במעמד זה נעשה הנער לבוגר מבחינת השתייכותו למניין המתפללים. מכאן ואילך הוא נחשב לאחד מן המניין - אותם עשרה יהודים הדרושים כדי לקיים תפילה בציבור - וכל חובות המניין חלות גם עליו.

הנער, המתחיל  עתה לקיים את המצוות, הופך לחלק מציבור, מחברה, מעם, מן היחד הקהילתי לציבור יש  אחריות משותפת; עבר, הווה ועתיד משותפים מאחדים אותם. השינוי המשמעותי שעובר הנער בא לידי ביטוי בברכה הקצרה, שאומר האב באותו מעמד חגיגי: "ברוך שפטרני מעונשו של זה ". עד עתה היה האב אחראי למעשיו של בנו: אם חטא הבן - האב הוא האשם, כי לא מילא את מצוות החינוך המוטלות עליו. אך משהגיע הנער לגיל  שלוש עשרה, הרי הוא אחראי לעצמו.

בחברה הישראלית, על רבדיה השונים, אומנם אין הנער המתבגר נחשב עדיין לאישיות הנושאת באחריות חברתית-משפטית לכל מעשה  אבל רואים אותו כנושא באחריות מלאה ליחסיו החברתיים עם משפחתו, עם חבריו, עם הקהילה ועם כלל החברה, שאליה הוא משתייך.

בחברה הקיבוצית, למשל, רואים את מקור המצוות המוטלות על הנער והנערה כנובעות מתוך החברה שבה הם חיים, והיא היוצרת את מצוותיה. הנער והנערה נדרשים לבדוק לאיזו חברה הם שייכים ומהן המצוות הנובעות משייכות  זו.

 

 

 בריאת העולם

על פי ספר בראשית נברא העולם בשישה ימים. בנוסף להם מתואר יום שביעי שבו שבת האל ממלאכתו. נהוג בלוח העברי למנות שנים לבריאת העולם, על-פי חשבון המופיע בספר סדר עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשס"ט היא השנה ה-5,769 לבריאת העולם, על-פי החשבון הנ"ל. ישנם פרשנים הסוברים שספירה זו מתחילה מסוף הבריאה, כלומר מיצירת אדם הראשון בשנת האפס.

לפי המתואר בספר בראשית, נברא האדם אחרון ביום השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלהים) ולאחר בריאתו היה יום השביעי יום מנוחה (יום השבת). לגבי בריאת האישה מציג ספר בראשית שתי גרסאות: על פי האחת נבראו הגבר והאישה יחדיו, על פי האחרת, נברא הגבר קודם, והאשה נבראה מצלעו (גם כאן הדעות חלוקות: דעה אחת סוברת צלע מצלעות הריאה, והשנייה סוברת כי הזכר והנקבה היו גוף אחד, שפוצל לשניים; במובן צלע=צד). לאחר חטא עץ הדעת הם גורשו מגן עדן, וכך התחילה שושלת האדם. על פי חלק מחכמי ופרשני היהדות, כגון הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הבריאה וגן העדן הנו משל אלגורי-סימבולי הנכלל בסוד "מעשה בראשית", ואין להבינו כפשוטו.

 

 ברית מילה

מצוות ברית המילה היא אחת המצוות הראשונות בתורה.

המצווה למול כל בן זכר בגיל שמונה ימים היא אות לברית שכרתו אברהם אבינו וצאצאיו עם הקב"ה.אברהם אבינו הייה הראשון שנצטווה למול עצמו, כשהייה בן 99.

את ברית המילה עורך המוהל,ואת התינוק מחזיק הסנדק שעל פי המנהג מעניק לתינוק מתנות במשך השנה הראשונה לחייו.

בטקס ברית המילה החגיגי מכריזים על שמו של התינוק ועורכים סעודת מצווה-סעודה של שמחה והודיה על כניסתו של אדם נוסף בבריתו של אברהם אבינו.

במהלך ההיסטוריה הפכה ברית המילה לאחת המצוות המזוהות ביותר עם היהדות, ובכל הדורות הקפידו היהודים לקיים את ברית גם נוכח גזירות ורדיפות.

 

 ברכות

חייב אדם לברך 100 ברכות בכל יום. תקנה זו ייסד דוד המלך, כמרומז בפסוק: "נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על" - "על" בגמטריא 100. דוד המלך שמע שבכל יום מתו 100 איש משיראל במגפה ולא ידעו מהיא הסיבה לכך, עד שראה דוד ברוח הקודש שעלייו לתקן אמירת 100 ברכות בכל יום, וזה עצר את המגפה. הפוסקים (רבנים פוסקי ההלכה) עושים חשבון שהברכות שאנו מברכים ב-3 התפלות (שחרית, מנחה וערבית) ובברכות הנהנים במשך יום רגיל הם לפחות 100 ברכות. ובשבת שתפילת העמידה אינה כוללת 19 ברכות (כמו בתפילת יום חול) יש להוסיף ברכות ע"י אכילת פרי וכד'.

 

 ברכת "אשר יצר"

  אחד מהדברים הנפלאים של הבריאה הוא עניין חילוף
החומרים בגוף האדם ובשאר חעלי החיים שבעולם. חכמים ראו צורך לחבר
ברכה מיוחדת על הפלא של בריאת האדם, ומצאו, שמערכת חילוף החומרים
שבאדם, שהיא כוללת את מערכת העיכול, מערכת הזיעה ומערכת הנשימה,
על כל אלא יש לתת שבח והודייה לבורא העולם, שנתן לנו את כל המערכות
הנפלאות האלה. ההזדמנות לברך ברכה זו נקבע לזמן שאחרי יציאתו של
האדם לנקביו. היוצא מהשרותים לאחר שעשה את צרכיו, מברך את הקב"ה
על כל הנקבים ועל כל האברים המתוחכמים שברא ה' באדם. תפילה קצרה
זו, שמתחילה בברוך אתה ה' וכו' ומסיימת בברוך אתה ה' וכו' נקראת ברכת
"אשר יצר".

ג

 

 

 גלגל המזלות

כפי שראינו, מערכת הכוכבים הוגדרה בשנים עשר
מזלות. כמובן שהמערכת הזו זזה בסיבוב ולפחות נראית זזה בסיבוב,
ומה שבאמת מסתובב זה אנחנו בכדור הארץ שלו. יוצא אפוא שכל חודש
יש תזוזה במערכת הכוכבים והמזלות משנים את מקומם בסדר קבוע
ובמסלול סיבובי מדויק הנע על פני כל ימות השנה וחוזר חלילה כל שנה.
לפי זה יש לכל יום במהלך השנה זווית שונה על שנים עשר המזלות.
רעיון זה נוצל על ידי האסטרולוגים במהלך כל הדורות, כדי לומר
לאנשים שלפי מצב זווית מהלך הכוכבים אפשר לדעת את עתידם ואת
אופיין ועוד כל מיני תכונות. דבר זה גם אם יש בו משהו מהנהגות ה'
בעולם לפי חלק מגדולי ישראל, ברור כי אין לאף אחד את הידע האלוקי
הדרוש לפענוח מהלך כוכבי השמים, וכל האסטרולוגים, סתם "מבלבלים"
את המוח, והם גורפים כספים מאנשים תמימים ופשוטים. לכן, שומר
נפשו ירחק מהם מהצעותיהם ומקריאת מדוריהם "המצחיקים" שבעיתונים
השונים.

 

 גלות בבל ושיבת ציון

בעקבות חורבן בית מקדש הראשון בשנת 586 לפני הספירה, הוגלתה ממלכת יהודה לבבל, שבה ביססו הגולים את חייהם החברתיים והתרבותיים. עם כיבוש בבל על ידי הפרסים, כ-50 שנה לאחר חורבן הבית, הכריז כורש מלך פרס, בשנת 538 לפני הספירה: "כל ממלכות הארץ נתן לי אלוהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים …מי בכם מכל עמו יהי ה' אלוהיו עמו ויעל לירושלים" (עזרא א', ב-ג). בעקבות הצהרת כורש חלק מבני העם היהודי שבו לארץ, בכמה עליות הידועות בשמן "עליית עזרא ונחמיה", והקימו את בית המקדש השני. 

 

 גמילות חסדים

אחד היסודות החשובים ביחסים שבין אדם לחברו היא
מדת גמילות החסדים. המדרש נאמר כך: התורה, תחילתה וסופה גמילות
חסדים. בתחילתה נאמר: ויעש ה' לאדם ולאשתו חוה כותנות עור וילבישם.
וזו גמילות חסדים של מלביש ערומים. ובסופה של התורה יש תיאור של גמילות
חסדים שעושה ה' עם משה רבנו שנאמר: ויקבור אותו בגיא מול בית פעור.
במדרש זה חז"ל רוצים לבטא בפנינו את החשיבות הרבה שהיהדות מייחסת
למצוות גמילות חסד שעושה האדם לחברו, שזה נלמד ממידתו של ה' שפתח
וסיים את התורה במעשה של גמילות חסד.

ד

 

 

 דויד המלך

דויד המלך היה המלך הראשון ששלט על כל עם ישראל. הוא חי לפני קרוב ל- 3,000 שנים. בתקופה של דויד היו הרבה מלחמות, וכשניצח במלחמות הרחיב את הגבולות של ארץ ישראל. בנו היה שלמה המלך שבנה את בית המקדש הראשון.

ה

 

 

 הלוח העברי

אבות ואימהות:  אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל ולאה – הם שלושה דורות של אבותינו הביולוגיים והרוחניים, לפיכך נהוג לכנותם "אבינו" ו"אמנו" (לדוגמה: אברהם אבינו). קורותיהם מסופרים בתורה בספר "בראשית". הם חיו לפני יותר משלושת אלפים שנה. אבותינו ואמותינו הניחו את היסוד למסורת הדתית והלאומית של עם ישראל, שעיקריה הם: האמונה באל אחד והקשר לארץ ישראל. לפי המסורת האבות והאמהות קבורים במערת המכפלה בחברון, פרט לרחל שנקברה בבית לחם. 

 

 הלכה

בסיסה של ההלכה הם המצוות והאיסורים שנכתבו בתורה, אך חכמים ורבנים במרוצת הדורות פירשו והרחיבו את הציוויים כדי להתאימם לתנאי החיים המשתנים. ההלכות והדינים קובצו בידי חכמים לקבצים הלכתיים למיניהם. הקובץ הראשון הוא המשנה, שנערכה, לפי נושאים, על ידי ר' יהודה הנשיא בארץ ישראל בשנת 220 לספירה לערך. ספרי הלכה רבים נכתבו במרוצת הדורות. החשובים בהם: הי"ד החזקה, שכתב הרמב"ם, קובץ בן 14 חלקים (14 = י"ד). "שולחן ערוך", קובץ בן 4 חלקים שכתב ר' יוסף קארו  שחי במאה ה-16 בצפת. כמו-כן, קיימת ספרות ענפה של שאלות ותשובות בהלכה, כדי לענות על שאלות שעולות עם השתנות הזמנים. ספרות זו נקראת ספרות שו"ת, והיא נמשכת עד ימינו אלה.

 

 הפטרה

אחר סיום קריאת התורה קוראים קטע מאחד מספרי הנביאים שנבחר על ידי חכמים לקריאה בפרשה זו. כל הפטרה קשורה במובן כל שהו לפרשה או לשבת. כגון: קריאת שירת דבורה מהנביא בפרשה בה קוראים על שירת הים שנאמרה אחרי קריעת ים סוף, או קריאת קטע מהנביא שהיה בערב ראש חודש ומתחיל במילים מחר חודש בכל שבת החלה בערב ראש חודש.

 

 השבטים

12 השבטים-
ליעקב אבינו היו שנים עשר בנים. כל אחד מהם הקים משפחה שגדלה והפכה לשבט. 12 השבטים גרו במקומם שונים בארץ-ישראל. אלה הם שמות השבטים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, דן, נפתלי, גד, אשר, יוסף, בנימין.

 

 השבת

שבת, היום השביעי בשבוע. ביהדות - יום מנוחה ושביתה ממלאכה ואחד מן המרכיבים החשובים של אורח החיים היהודי.

השבת נזכרת לראשונה בתורה בתיאור בריאת העולם בספר בראשית. לאחר ששת ימי הבריאה נאמר "ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת...

השבת, כמה הלכות נסובות על קנייני ההכנה לקראתה. גדולי עולם השקיעו כוחם ועבודתם בחיפוש דרכים להאדיר ולכבד את היום השביעי. כנזכר בגמרא (במסכת ביצה, דף ט''ז) אודות הלל ושמאי אשר מתחילת השבוע התכוננו לקראת שבת וכל מעשה ומעשה הכינו ''זה לכבוד שבת''. וכאשר מצא שמאי דבר נאה מהראשון החליפו ואמר זה לכבוד שבת. והלל אך הוא ''כל מעשיו לשם שמים'' סמך על כך שהקב''ה ימציא לו נאה ממנה לשבת. ואכן שם מוזכרת הגמרא המפורסמת: אמר לו הקב''ה למשה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וברצוני ליתנה להם לך והודיעם''.

הודעה זו היא אשר אמר הכינו עצמכם דבר מה גדול וחשוב עומד להינתן לכם. במחשבה, בדבור ובמעשה יכוון האדם ואזי יעריך ויחשוב כפל כפליים את המתנה. ''לך והודיעם'' שכן ללא הודעה זו היוצרת את הכלי לקבלת הדבר, אין אפשרות להפנימו ולהופכו לחלק ממהות האדם. והרי לנו הלכות נוספות המורות על הכנה, בביגוד בגדי שבת אל להם להיות כבגדי חול, ואף אם בנסיבות מסוימות חלילה אין האדם יכול להחליף בגדיו לפחות ישנה את צורתם, את הקיפול או הלבישה, כדי לחוש את השינוי בבא שבת המלכה.

כמו כן יש הלכות מיוחדות בהכנת הבית. לנקותו ולסדרו. פרישת מפה לבנה על השולחן והכנת תאורה מיוחדת. הכל ליצור את ההכנה החיצונית אשר תיתן להכנה הפנימית מקום להיכנס ללב פנימה.

 

ז

 

 

 זמירות ופיוט

זמירות ופיוטים הם שירה דתית המושרת או נקראת בעת התפילה, או במהלך סעודות או אירועים חגיגיים כמו חתונה.  זמירות הם שירים ותשבחות שנוהגים לשיר בסעודת השבת, ועיקרם פיאור קדושת השבת, ביטוי להנאות הגוף ונפש במנוחת השבת וציפייה לגאולה בזכות שמירת השבת.פיוטים הם יצירות שיריות שייעודן הוא קישוט התפילה או כל טקס דתי אחר. פיוטים רבים נשמרו במהלך מאות השנים שבהן הם נכתבו. בין הפייטנים המפורסמים: ר' יהודה הלוי, שחי בספרד במאה ה-11 וכתב כ-300 פיוטים לכל מועדי ישראל, בהם נתן ביטוי עמוק לכמיהה לגאולה. ר' שלמה אלקבץ שחי בצפת במאה ה-16 וכתב את הפיוט "לכה דודי" הממשיל את השבת לכלה, ור' שלום שבזי שחי בתימן במאה ה-17, כתב כ-500 פיוטים, בהם נתן ביטוי נאמן לסבלותיהם ולכיסופיהם של בני דורו בשעותיהם הקשות. 

ח

 

 

 חביב אדם בצלם אלוהים

רבי עקיבא במסכת אבות למד מספר בראשית כי "חביב אדם שנברא בצלם"  , ולכן חז"ל בהתאם לתפיסה זו אף הסיקו מסקנות התנהגותיות: שצריך להקדים בשאילת שלום לכל איש ברחוב אף לזר ולקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות  ואף בשמחה. מכאן גם נובע רעיון כבוד האדם, באשר הוא בצלם, כל פעולה שהיא בגדר עלבון איננה רק פוגעת בו בממד האישי אלא בממד הנפשי העמוק, ולכן חז"ל התריעו להיזהר בכבוד החבר בפרט והאדם בכלל, ודימו הלבנת פנים לרציחה', באשר פגיעה בשמו הטוב של האדם ורציחת אופיו, חמורות לא פחות מאשר פגיעה פיזית בו.

 

 חופה וקידושין

במעמד החתונה אנו משלבים שני טקסים בו זמנית. הטכס הראשון הוא הקידושין בו הופכים בני הזוג להיות מקושרים ומוכרים כאיש ואישה על פי חוק. את טקס הקידושין עורכים במעמד ציבורי מתחת לחופה (טלית או יריעת בד מעוטרת).
הטקס השני הוא טקס הנישואין שעניינו כניסת בני הזוג לבית המשותף החדש (בעבר הרחוק הפרידה שנה בין שני הטקסים וכיום שניהם נעשים תחת חופה אחת). טבעת הנישואין מבטאת את הקשר והזיקה בין בני הזוג, והעמידה מתחת לחופה מבטאת את התקרה המשותפת המכנסת תחתיה את השניים. בתום הטקס החתן שובר כוס זכוכית כזכר לחורבן ירושלים. נהוג להזמין בני משפחה וחברים רבים לטקס החתונה כדי לשמח את החתן והכלה, ולקיים סעודה חגיגית בליווי ריקודים.  

 

 חז"ל - תנאים ואמוראים

חכמינו זכרם לברכה. כינוי למנהיגים הרוחניים של עם ישראל מימי בית שני ועד לכיבוש המזרח התיכון על ידי האיסלאם. חכמים אלה עסקו בחקיקה, בשיפוט, בהוראה, בפירוש התורה ובהנהגת הקהילה. אחד המוסדות שהקימו היה הסנהדרין – מועצה של שבעים חכמים שהייתה הגוף הפוסק העליון בענייני משפט וחקיקה לעם ישראל. העומד בראשה נקרא "נשיא". המורשת הכתובה שהנחילו לנו נקראת "תורה שבעל פה".
מבין הקבוצות העיקריות של חז"ל :
תנאים (המילה תנא בארמית פירושה בעברית שנה, למד. ממנו נגזרה המילה "משנה") – חכמים שחיו בארץ ישראל עד שנת 220 לספירה. דבריהם ומחלוקותיהם השתמרו במשנה ובמדרשי התנאים.
המפורסמים שביניהם : הלל ושמאי, ר' עקיבא, ר' יהודה הנשיא – עורך המשנה.
אמוראים (המילה אמורא היא בארמית ומשמעותה אמירה). היו ממשיכי דרכם של התנאים. הם חיו בין השנים 200 ל-500 לספירה בארץ ישראל ובבבל. דבריהם ומחלוקותיהם נשתמרו בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי ובמדרשים (לדוגמה: מדרש "בראשית רבה").

 

 חנוכה

חל בתאריך כ"ה בכִסְלֶו למשך 8 ימים.לזכר הנס שעשה ה' לעם ישראל על ידי החשמונאים הקדושים בתקופת היוונים אנו חוגגים ימים אלו. היוונים רצו לעקור תורה מישראל, אסרו קיום מצוות וטמאו את המקדש. קומץ החשמונאים מסר נפשו להלחם ביוונים האדירים והם זכו לניצחון על ידי ניסים. הניסים היו גם במלחמה וגם בטהור המקדש. הנס הגדול ביותר היה נס מציאת פח שמן אחד שלא טומא על ידי היוונים והיה בו מספיק להדלקת מנורת המקדש ליום אחד. ארע נס בתוך נס והשמן הספיק לשמונה ימים עד לייצור השמן הטהור מחדש. לזכר אותם הניסים מדליקים במשך שמונה ימים חנוכייה ובכל יום מוסיפים נר נוסף. את החנוכייה מניחים במקום הפונה אל החוץ כמו חלון או דלת והאור שנראה בחלונות ובפתחי הבתים מעורר ומפרסם את הניסים הגדולים. חנוכה חל בכ"ה בכסלו שזהו היום שנחו החשמונאים ממלחמתם ביוונים, לכן נקרא בשמו והכוונה חנו כ"ה בכ"ה בכסלו חנו, נחו ממלחמה.

ט

 

 

 טעמי המקרא

טעמי המקרא הם סימנים נוספים לסימני הניקוד ויש להם שלושה תפקידים:
1. תפקיד תחבירי - הם מהווים סימני פיסוק - המקבילים לפסיק, לנקודה ולמקף
של ימינו.
2. תפקיד פונטי - מסמנים את ההברה המוטעמת - מלרע ומלעיל .
3. תפקיד מוסיקלי - מהווים מעין תווים מוזיקליים, שבעזרתם ניתן לשיר את
הטקסט.
שני שימושים עיקריים לטעמים:
1. חלוקת הפסוקים - כאשר אנו באים לצטט פסוק מקראי כחלק מתשובה, או
לחילופין "לעבוד" עליו בתהליך הלמידה, הטעמים עוזרים לנו לחלק את הפסוק
לעניינים השונים.
ציטוט רציף של פסוק אינו "עושה את העבודה", קרי :
מאיר עיניים ומבהיר, לעומת ציטוט בו מופיע עניין אחד בכל שורה ומולו
הערות מסבירות.
2. אמירה פרשנית - לפיסוק תפקיד פרשני. שאלות המתייחסות לפרשנות מסורתית
לא אחת מתייחסות לסוגיה: האם פרשנות זו או אחרת פרשה על פי טעמי המקרא.

 

י

 

 

 יום העצמאות

יום העצמאות חל בתאריך ה' באייר. ביום זה הכריזו על הקמת מדינת ישראל בשנת תש"ח - 1948. יום העצמאות הוא יום שמחה על הקמתה של מדינת ישראל. מאז חורבן בית המקדש, לפני 1900 שנים ועד היום, היהודים לא היו השליטים של ארץ ישראל. רק מאז הקמת מדינת ישראל פתוחה ארץ ישראל לעלייה של כל יהודי.

 

 יום הקדיש הכללי

יום עשרה בטבת, שהוא יום המציין את תחילת המצור
והחורבן של ירושלים, נקבע על ידי הרבנות הראשית לישראל כיום מיוחד
להזכרת השואה שעברה על עם ישראל בימי מלחמת העולם השנייה, בשואת
אירופה על ידי הנאצים הגרמנים. מיליוני יהודים ויהודיות ילדים וילדות,
שלא פשעו ושלא חטאו, נרצחו על ידי החיה הנאצית הרעה. רבים רבים
משרידי המשפחות, לא ידעו כמובן, לא את מקום הרגתם, לא את מקום
קבורתם (אם היה כזה בכלל) וגם לא את יום הפטירה. לכן החליטו לקבוע
את יום י' בטבת, כיום של אמירת קדיש כללית לכל הנספים בשואה.

 

 יום ירושלים

בזמן קום מדינת ישראל לא הצליח צה"ל לכבוש את כל הארץ. ירושלים העתיקה נשארה בשלטון של ממלכת ירדן. רק בשנת תשכ"ז - 1967, בזמן מלחמת ששת הימים, כבש צה"ל את ירושלים. שחרור ירושלים היה ביום כ"ח באייר, ולזכר שחרור ירושלים חוגגים בכל שנה את יום ירושלים: עולים לירושלים וחוגגים בה.

 

 יום כיפור

 בתאריך י' בתשרי חל היום הקדוש ביותר בשנה הוא יום הכיפורים. ביום זה אנו נדמים למלאכים, אין לנו צרכים אנושיים לכן זהו יום צום לא אוכלים לא שותים כמו כן איננו נועלים נעלי עור לא מתרחצים ונמנעים מתשמיש המיתה. כל היום אנו עומדים בתפלה לפני הקב"ה זהו יום חתימת גזר דינינו ויש לנו עוד הזדמנות אחרונה מיוחדת ביותר לשנות את הגזרות הקב"ה בתוכנו שומע ומקשיב. כולם בבית הכנסת בהרגשת התרוממות הרוח של מצווה ושמחה על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקנו, המלך בכבודו ובעצמו בא לקראתנו ומחכה שנשתפר על מנת שיוכל לגזור עלינו גזרות טובות.

בסיום היום נאמר לנו "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלוקים את מעשיך". מי שעובר את יום זה לפי כל הדינים יכול לשמוח כי בודאי נגזר עליו הדין לטובה.

כל נדרי - עם הכנס היום הקדוש, יום הכפורים, מתכנס כל העם בבית הכנסת לתפלה מיוחדת המכונה כל נדרי. בתפלה זו ניצב החזן ליד הבימה ומשני צידיו שניים מחשובי הקהל כך יש שלושה כמו בבית דין. החזן אומר נוסח בארמית שמשמעותו שאנו מבטלים ומפרים את כל מה שאמרנו במהלך השנה בנדר או בשבועה ולא הצלחנו לקיים. כיון שאיסור חמור הוא אי קיום נדר וראוי לא להיכנס עם עבירות ליום הקדוש. החזן אומר את הנוסח שלוש פעמים בתחילה בלחש ולאט לאט מגביר את קולו עד הפעם השלישית ואז אומרים את הפסוק "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה".

עניין גדול הוא להיות בתפלה זו כדי להיכנס ליום הקדוש כמה שיותר נקיים מעוונות.

תפלת נעילה - התפלה האחרונה החותמת את יום הכפורים מכונה תפלת נעילה. בתפלה זו ננעלים לאט לאט שערי שמים וה' שהיה כל כך קרוב אלינו בכל הימים הקדושים שעברו מתחיל לחזור לרקיע העליון .

אלו רגעים אחרונים נשגבים ביותר של קרבת ה' ואנו יכולים עוד לזעוק ולהתחנן לתפוש עוד ועוד רגעים של קדושה ולהשיג עוד מחילה וכפרה. בסוף התפלה אנו כביכול מלוים את השכינה באמירת שבע פעמים ה' הוא האלוקים כנגד שבעת הרקעים שהיא עולה ובכך מסיימים את היום הגדול.

 

 ימי אבל וצום

ארבעה ימי צום ואבל לאומי נקבעו על חורבן בית המקדש ועל היציאה לגלות. החשוב מכולם הוא תשעה באב, היום שבו נחרבו שני בתי המקדש. ביום זה קוראים את מגילת "איכה", מגילה הכתובה בתנ"ך, ב"כתובים". זו מגילת קינה על חורבן העיר, הפותחת במילים "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם" (איכה = איך).
ימי האבל הנוספים הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון הם: עשרה בטבת, היום שבו החל המצור על ירושלים. י"ז בתמוז, היום שבו הובקעה חומת העיר ירושלים, וצום גדליה, החל ב-ג' בתשרי. גדליה בן אחיקם היה מנהיג שארית הפליטה לאחר החורבן, ומשנרצח עזבו את הארץ אחרוני היהודים.
בימינו נקבעו ימי אבל לאומי נוספים:
א.    יום הזיכרון לשואה ולגבורה, חל בכ"ז בניסן. יום זה נבחר  משום שבתקופה זו פרץ מרד גטו ורשה. ביום זה מתייחד העם עם זכר שישה המיליון שנספו בשואה.
ב.    יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, החל בד' באייר, סמוך ליום העצמאות. ביום זה מתייחד העם עם זכר החללים שנפלו על הקמת המדינה ועל שמירת ביטחונה, ועם חללי הטרור. דגל המדינה מורד לחצי התורן, מושמעת צפירה ומתקיימות עצרות זיכרון ממלכתיות ברחבי המדינה.

 

 יציאת מצרים ומעמד הר סיני

אחרי שנים רבות בהם העביד פרעה את בני ישראל בפרך והטביע את בניהם ביאור, הביא ה' על פרעה והמצרים את עשרת המכות והוציא את ישראל ממצרים בהנהגתו של משה רבנו.

חשיבות זיכרון יציאת מצרים אינה רק בשל חשיבותו ההיסטורית, אלא, בעיקר בשל הערכים הנובעים ממנה: אמונה באלוהים, חשיבות החופש וערכים של צדק חברתי (מצוות חברתיות רבות באות להזכיר לנו את עבדות מצרים).  ע"פ המסורת, יציאת מצרים התרחשה בליל ט"ו בניסן, ואנו מציינים אותה ב"ליל הסדר". במעמד הר סיני נכרתה הברית בין העם לאלוהים. לפי המסופר בתורה עלה משה רבנו אל הר סיני, לקבלת התורה. ובמעמד זה ניתנו לנו עשרת הדיברות.  

כ

 

 

 כיבוד הורים ומורים

כיבוד אב ואם הוא הדיבר החמישי בעשרת הדיברות. עובדה זו מלמדת אותנו על חשיבותו. הבן והבת חייבים להתייחס אל הוריהם בכבוד וביראה. המסורת היהודית מדגישה מאוד את חשיבות מצוות כיבוד ההורים, משני טעמים עיקריים: בשל העובדה שהם נתנו לנו את מתנת החיים וכדי להדגיש את החשיבות שבהנחלת המסורת מדור לדור. עיקרה של מצווה זו הוא דווקא בחיים הבוגרים, כאשר הבנים מטפלים בהוריהם הקשישים. חז"ל הוסיפו למצווה זו את החובה לכבד תלמידי חכמים ומורים.

 

 כיפה

המקור לחבישת הכיפה (כיסוי ראש לגברים) אינו ברור. המקור הראשון מובא בתלמוד (מסכת שבת) לגבי האמורארב נחמן בר יצחק שבילדותו איצטגנינים (קוראים בכוכבים) אמרו לאמו שהילד יהיה גנב, ויעצו לה חכמי הדור לכסות את ראשו כסגולה ליראת שמים. ואכן, מסופר כי כשהיה בראש גלוי התפתה. בתלמוד הבבלי כתוב: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי דלא סגינא (=תבוא לי טובה על שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש" (שבת קיח ע"ב). במקום אחר מובא נושא זה בשינוי קל: "רב הונא בריה דרב יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש, אמר: שכינה למעלה מראשי" (קידושין לא ע"א). בעקבות דברים אלו, פסק ר' יוסף קארו: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש" (שולחן ערוך, אורח חיים ב,ו).

למרות שחבישת הכיפה אינה ציווי, הפוסקים הראשונים ציוו על חבישת כיפה בעת תפילה או שהייה בבית הכנסת ואילו הפוסקים האחרונים החמירו, וקבעו כי אין ללכת יותר מארבע אמות ללא כיפה. יש מהם שקבעו כי יהודי שמתהלך ללא כיפה לראשו עובר על האיסור של "בחוקותיהם (=של הגויים) לא תלכו", מכיוון שכיום דרך היהודים לחבוש כיפה לראשם ואילו הגויים הולכים בגילוי הראש. מפסיקת הפוסקים הראשונים ניתן להסיק כי חבישת כיפה לא הייתה רווחת באותה עת מחוץ לבית הכנסת, נהוג להניח כי חבישת כיפה כמעשה של יום יום, במהלך כל היום אצל אשכנזים החלה רק אחרי פרסומו של שולחן ערוך ב-1565.

 

 כפרות

 רבים נוהגים לערוך את מנהג "כפרות" בערב יום כיפור
דווקא. במנהג זה מביעים את השתוקקות הלב שה' יסלח לעוונותינו
ונשאר נקיים מחטא ועוון. נהוג לקחת ל"כפרות" תרנגול. יש נוהגים
לקיים מנהג זה בבעלי חיים אחרים, כגון דגים. כמו כן ניתן להשתמש
בכסף למטרת כפרות, ואחרי השימוש בו נותנים אותו לצדקה. גם אלה
העורכים כפרות בתרנגול, רגילים היו לתורמו, או את תמורתו,
לאנשים נצרכים. 

 

 כשרות

 כשרות הוא מונח המצביע על מאכלים ומשקאות המותרים לאכילה ולשתייה לפי דיני ישראל. יש מאכלים האסורים לאכילה (לדוגמה: חזיר). יש מאכלים המותרים לאכילה, אולם יש להכשירם לכך (למשל, באמצעות שחיטה כשרה), ויש מאכלים שמותר לאוכלם, אך צירופם אסור, כגון בשר וחלב. מערכת שלימה הוקמה בכל קהילות ישראל כדי להשגיח שכל מוצרי המזון יוכנו על פי כללי הכשרות.  

ל

 

 

 לוחות הברית

לוחות הברית הם לוחות מאבן שעליהם נחקקו עשרת הדיברות. לוחות הברית ניתנו למשה על הר סיני- פעמיים. הפעם הראשונה הייתה במעמד הר סיני בקבלת התורה. משה עלה לשמיים למשך 40 יום ו 40 לילה. אך, כשירד ראה את עגל הזהב שעשו בני ישראל. משה כעס כל כך עד שניתץ את הלוחות. לאחר שה' סלח לבני ישראל עלה משה לשמיים שנית, והוריד את הלוחות השניים. על הלוחות היו כתובות עשרת הדיברות.  

מ

 

 

 מזוזה

הפתח כל בית וכל חדר בבית ישנה מזוזה. בתוך המזוזה יש קלף עליו כתב סופר המיועד לכך שתיים מפרשיות התורה. פרשיות אלו תוכנן קבלת עול מלכות ה' ועול מצוות. בכניסה וביציאה נהוג לנגוע במזוזה ולנשקה על מנת לחברנו אל תוכנה. המזוזה שומרת ומגנה עלינו ועל בתינו והיא מהווה סימן הכר לכל בית יהודי.

ס

 

 

 סוכות

סוכות, חג ביהדות. חל בט"ו בתשרי ונמשך שבעה ימים. יומו הראשון - יום טוב, אחריו ימי "חול המועד", וביום השמיני חל "שמיני עצרת". בארץ ישראל חל בשמיני עצרת גם חג שמחת תורה ואילו בגולה מציינים את שמחת תורה יום לאחריו. סוכות הוא האחרון בחגי תשרי.

הטעם שכתוב בתורה למצוות סוכה הוא הפסוק מספר ויקרא: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". בתלמוד נאמרו שני הסברים
לנימוק זה: יש אומרים שבני ישראל ישבו ביציאת מצרים בסוכות ממש שהם עשו לעצמם, והישיבה בסוכה, היא זכר לאותה ישיבה בסוכות. דבר זה דומה לאכילת המצות בפסח שהיא זכר למצות שאפו ישראל לעצמם ביציאה ממצרים.

 

 סידור תפילה

אלה הם הספרים שבהם כתובות ומסודרות כל הברכות והתפילות שאדם יהודי אומר בימי חול, בשבתות ובחגים. הסידור כולל את תפילות היומ-יום והשבתות, והמחזור כולל תפילות מיוחדות לימים הנוראים (ראש השנה ויום כיפור) ולשלושת הרגלים (פסח שבועות וסוכות). בסידור נמצאות גם התפילות והברכות הנאמרות באירועים הכרוכים במחזור החיים (ברית מילה, נישואין, לווית המת ודומיהם). מכיוון שיש מנהגי תפילה שונים בעדות ישראל, קיימים נוסחי סידורים ומחזורים שונים. הסידור והמחזור הם בין הספרים הידועים והנדפסים ביותר בעם ישראל.

 

 סליחות

סליחות - כינוי לפרקי תפילה ופיוטים, שתוכנם בקשת
סליחה מה' על עוונותינו וחטאינו. בני עדות המזרח משכימים
קום מידי בוקר לאמירת סליחות מיד לאחר ראש חודש אלול.
בני אשכנז משכימים לאמירת סליחות החל ממוצאי שבת שלפני
ראש השנה, אם ראש השנה חל ביום ה' או בשבת. כאשר ראש
השנה חל בימים ב' או ג' ואין ממוצאי שבת עד ראש השנה לפחות
ארבעה ימים, מתחילים לומר סליחות במוצאי שבת, שבוע קודם לכן.

מקור המנהג - בחז"ל מובא, כי הקב"ה, ברוב רחמיו, גילה למשה
"סדר סליחה", וגם לדוד המלך אמר הקב"ה: "בשעה שהצרות באות
על ישראל בעוונותיהן יעמדו יחד לפני ויאמרו לפני סדר סליחה
ואני אענה אותם". לפיכך נהגו בקהילות ישראל לומר סליחות
בימים המיוחדים לתשובה.

נוסח הסליחות - נוסח הסליחות שונה בין העדות, אך כולם
מורכבים מפסוקי תנ"ך, פיוטי תפילה וביניהן קריאת י"ג מידות
הרחמים.
שני מנהגים יש באמירת סליחות לפני ראש השנה. באופן כללי
ימי חודש אלול הם ימי הכנה לקראת ראש השנה ויום הכיפורים.
מי שאומר את הסליחות ביחידות ללא מניין, לא יאמר י"ג מידות
("ה' ה' אל רחום וחנון..."). וכן, לא יאמר את הסליחות שבשפה
הארמית ("מחי ומסי...").

 

 ספירת העומר

 הימים בין פסח לשבועות מכונים ימי ספרת העומר. בימים אלו אחר תפלת ערבית אנו מונים כמה ימים עברו מאז פסח כיון שאנו מחכים לחג השבועות שהו חג מתן תורה. ספירת העומר מתחילה ממוצאי יום טוב ראשון של פסח ומסתימית בליל חג חג השבועות. בסך הכל סופרים שיבעה שבועות שהם ארבעים ותשעה יום. כשעם ישראל היו במצרים הם נדבקו בטומאה מהמצרים ולכן לא יכלו לקבל מיד את התורה. הם המתינו 49 יום עד שנתקדשו. כך בליל חג השבועות שהוא חג מתן תורה היו מוכנים קדושים וראויים לקראת יום המחר יום וו' בסיון שהוא יום נתינת התורה. בכל שנה מחדש אנו ספרים על מנת לחבב עלינו את התורה ולהתחזק בצפיה אליה.

בימים אלו לפני הרבה שנים היתה מגפה על הרבה מגדולי ישראל שנפטרו ולכן יש לנו גם צד של עצב ואבלות בימים הללו. מסבה זו נהוג בכל בית מישראל קצת מנהגים המורים על האבלות כגון המנעות מתספורת ומעריכת חתונות ויש הנוהגים אף שלא לשמוע מוזיקה.

ע

 

 

 עשי"ת

ראשי התיבות של המילים עשרת ימי תשובה שהם הימים שמראש השנה החל בא' בשרי עד יום כיפור החל בי' בו. בימים אלו הקב"ה יותר קרוב אלינו וזהו זמן מיוחד לחזור בתשובה על כל העבר ולקבל על עצמנו קבלות של מעשים טובים לעשות בעתיד. זכויות אלו יעזרו לנו שהקב"ה ימחל לנו על העבירות שעשינו בעבר ויגזור עלינו גזרות טובות לעתיד.

 

 עשרת הדיברות

עשרת הדיברות או בלשון המקרא עשרת הדברים הם החוקים (מצוות( שעל פי המקרא, נאמרו לעם ישראל במעמד הר סיני, ונמסרו לו כשהם כתובים על לוחות הברית. הדברות מהווים סמל מקודש של הברית בין אלוהים לעם ישראל, ונחשבים לחוקת העל של היהדות, כשיש התולים את כל תרי"ג המצוות כהרחבה של העקרונות המופיעים בעשרת הדברות. הם מופיעים במקרא בשני נוסחים עם שינויים קלים, האחד בספר שמות, ומשנהו בספר דברים. מקור השם "דיברות" (ביחיד: דיבֵּר) בא מלשון "דיבור" - הדיבור האלוהי המצווה.

פ

 

 

 פורים

פורים הוא יום משתה ושמחה החל בארבעה עשר באדר (בערי הפרזות או בחמשה עשר בו (בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון.) ניתקן ע"י אנשי כנסת הגדולה שנים ספורות לפני בניית בית המקדש השני, לזכר הצלת היהודים מרצח שתוכנן על ידי המן בימי אחשורוש שמלך בממלכה הפרסית.

מקורו של השם "פורים" נובע מהמילה "פור" - הוא הגורל שהטיל המן, כדי לקבוע את החודש שבו הוא יבצע את גזירתו הרעה על היהודים. ה' בחסדו הגדול הציל את עמו והפך את הצרה לישועה גדולה.

 

 פסח

פסח הוא חג הנחגג בעם ישראל במשך שבעה ימים מט"ו עד כ"א בניסן. יומו הראשון(הלילה הראשון של פסח נקרא: ליל הסדר. בחוץ לארץ עורכים סדר גם בלילה השני.) ויומו האחרון הינם ימים טובים ובניהם ימי חול המועד. בחג הפסח אסור לאכול חמץ ואסור אף שימצא חמץ אצל יהודי. קרבן פסח קרב כאשר בית המקדש קיים בי"ד בניסן ע"י חבורות חבורות של כל ישראל, כל חבורה נמנית על פסח משלה, ונאכל ע"י החבורות בירושלים בליל ט"ו בניסן - ליל הסדר.

בט"ו בניסן יצא עם ישראל ממצרים. יציאת מצרים, בה התבסס מעמדם של בני ישראל כעם, היא יסוד גדול באמונה ובבחירת עם ישראל לעם סגולה. לאחר היציאה מעבדות לחרות עמד עם ישראל לפני הר סיני וקיבל את התורה.

צ

 

 

 צדקה

נהוג להפריש לצדקה לפחות מעשר (עשרה אחוזים) מהשכר. בעלי יכולת תורמים סכומים גבוהים להחזקת מוסדות התורה והחסד. אין בית בלי קופות-צדקה. גם את הילדים מחנכים להפריש מטבע לצדקה בכל יום חול. נוהגים לתת צדקה לפני התפילה וכן קודם הדלקת נרות שבת וחג.

 

 ציצית

הגדרה
מצווה להטיל חוטי ציצית בבגד שלובש ובו ארבע כנפות.
מצוה שחצי, אחד או שניים, מן החוטים יהיה צבוע בצבע תכלת המופק מן החלזון.
מקור וטעם
מקורו מהפסוק "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" .
במהות המצווה הסתפק הגר"א וסרמן האם המצווה היא ללבוש את הציצית (פעולה), או להיות לבוש בה (תוצאה) .
בחפץ המצווה כתב הקהילות יעקב שהמצווה רק על הציצית עצמה (ולא על כל הבגד), אך מדבריו שם משמע שיש חולקים וסוברים שהמצווה על כל הבגד.
במניין ארבעת הציציות כתב הגר"ש שקאפ שהן שיעור ככל השיעורים, ולא שבכל כנף צריך להטיל ציצית.והרוגאצ'ובר חקר האם ארבע כנפות הן מציאות אחת, או ארבעה פרטים שמצטרפים .היא מצווה קיומית, דהיינו שרק אם לובש ארבע כנפות מתחייב להטיל בהן ציצית (ולא כמצה, למשל, שהיא מצווה חיובית. ונחלקו האחרונים בגדרה, וכן בגדר שאר המצוות הקיומיות, האם גדרה הוא שאסור ללבוש ארבע כנפות בלי ציצית (שלילה), או שכאשר לובש ארבע כנפות יש מצווה להטיל ציצית כשאר כל מצווה, וכמו מצוות מצה (חיוב) .

 

 

 צניעות

צניעות פירושה החבאה להחביא. בפסח אנו מצניעים את האפיקומן, מחביאים אותו מעיני אנשים. אנו מחביאים בד"כ דברים יקרים וחשובים.

משתמשים אנו בביטוי זה גם לגוף האדם במקרים שונים. מצניעים את גופינו החשוב מעיניהם המפוזרות של הבריות.

 

 

 

ר

 

 

 ראש השנה

 היום בו מתחילם את השנה על פי היהדות נקרא ראש השנה וזהו היום בו השלים הקב"ה את בריאת העולם לפני למעלה מחמשת אלפים שנה. בכל שנה מחדש אנו מציינים יום זה שהוא יום המלכת ה' בעולם, היום בו כל באי עולם מקבלים את הקב"ה למלך עליהם. עיקר היום הוא מלכות ה' וממילא המשפט שה', המלך עורך לכל בני האדם וגוזר עליהם את כל מה שיקרה להם במהלך השנה החדשה. ראש השנה הוא יום טוב ואסור במלאכות שונות הוא חל בא' ובב' בתשרי.

סימנים - בסעודת ליל ראש השנה נוהגים לאכל מאכלים שונים שיש בהם רמז לשנה טובה. אוכלים תפוח וטובלים אותו בדבש שתהיה השנה מתוקה כדבש. אוכלים תמר ומבקשים מה' שייתמו עוונותינו אויבנו ושונאינו ועוד סמנים שונים.

תקיעת שופר - בר"ה תוקעים בשופר בשני הימים לפני תפלת מוסף ובמהלך התפלה עצמה. התקיעה היא סמל של המלכת ה' וכן באה להזכיר את עקדת יצחק לפני הקב"ה כזכות שתעזור לנו בזמן המשפט. כשחל היום הראשון של ר"ה בשבת לא תוקעים בו בשופר. עניין תקיעת השופר בראש השנה הוא חשוב מאד ולכן משתדלים מאד שכולם ישמעו אפילו מי שאינו יכול לבא לכל התפלה לבית הכנסת כנשים המטופלות בילדים או קשישים וכד'

גם בכל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה תוקעים אחרי תפלה שחרית, תקיעות אלו באות לעורר אותנו לחזור בתשובה.

 

 רב ורבנות

המונח רב משמש בשתי משמעויות: א. מנהיג של קהילה ב. תלמיד חכם, מורה לתלמידים.
בראש כל קהילה יהודית, במהלך הדורות, עמד רב שעסק בהוראה, בקביעת הלכה, בשיפוט על פי דין תורה, בפיקוח על כשרות ובניהול ישיבות. במקומות מסוימים ייצג הרב את הקהילה בפני השלטונות.
רב ממונה לתפקידו לאחר שעבר מבחני ידע בהלכה וקיבל "סמיכה" מרבנים, כדי שיוכל לפסוק הלכה ולהרביץ תורה.   
בארץ ישראל, בזמן המנדט הבריטי הוקמה הרבנות הראשית, שבה מכהנים רב ראשי ספרדי המכונה "הראשון לציון" ורב ראשי אשכנזי. הרב הראשי האשכנזי הראשון היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שנודע בשל חיבתו לחלוצים ותפיסתו הדתית-לאומית, והרב הספרדי הראשון היה הרב יעקב מאיר.  תארים נוספים לרב: חכם, תלמיד חכם, דיין, מורה צדק, מארי.  

 

 רש"י

ר' שלמה יצחקי, גדול פרשני המקרא והתלמוד ואחד מפוסקי ההלכה. חי בצרפת במאה ה-11. פירושיו למקרא ולתלמוד, הקצרים והמדויקים, הפכו חלק בלתי נפרד מלימודם. רש"י ביאר מלים רבות במקרא ואף יצר מילים (כגון: הבלגה) ופתגמים (כגון "אם אין שלום – אין כלום"). רש"י התפרנס למחייתו מעבודת הכרם. חרף גדלותו בתורה היה ענו, וכאשר לא ידע לפרש דבר מסוים ציין "איני יודע פירושו".  

ש

 

 

 שבועות

ביום וו' בסיון ה' בסיון בלילה חל חג השבועות זהו היום בו אנו חוגגים בכל שנה מחדש את המעמד הנשגב שהיה לנו בתחילת הבחרנו לעם, מעמד הר סיני.

ביום ו' בסיון בשנת 2448 לבריאת העולם עמדו כל עם ישראל סביב להר סיני והם שמעו כיצד הקב"ה מדבר עם משה ואומר לו את כל עשר הדברות. כל ישראל היו בדרגה רוחנית גבוהה, דרגה שיכולים לשמוע את קול ה' וכולם קבלו מה' את התורה. ענין זה שכל ישראל זכו לשמוע ממש את קול ה' מחזק בנו יותר ויותר את האמונה במציאות ה' ובמציאות הנבואה- להאמין שה' מדבר עם בני אדם (מיוחדים ויחידים כמובן) הרי במעמד זה כולם במו אוזניהם שמעו ואין אנו מסתמכים על עדות של כמה בודדדים.

 

 

 שבעה

שבעת ימי אבל על מותו של קרוב מדרגה ראשונה. האבל יושב על הארץ או על כיסא נמוך ואינו יוצא מן הבית אלא כשאין ברירה ממש. בדרך-כלל באים ידידים ומכרים לקיים שלוש תפילות ביום בביתו, כדי שיוכל להתפלל בציבור ולומר קדיש. מצווה גדולה היא לבקר את האבל - מצוות ניחום אבלים.

 

 שולחן ערוך

ספר ההלכה המחייב את היהודי. נכתב על-ידי רבי יוסף קארו, שחי בצפת לפני כארבע-מאות שנה. הספר מבוסס על התלמוד, על הרמב"ם ועל ספרי הפוסקים הראשונים, ומסודר לפי נושאים, המקיפים את כל תחומי החיים. "זו הלכה מפורשת בשולחן-ערוך", כלומר: הוראה חד-משמעית שאין לסטות ממנה.

 

 

 שופר

 מהו שופר?קרן של בהמה או חיה טהורה. ונוהגים לקחת דוקא קרן של איל כדי להזכיר  את עקידת יצחק. צידו האחד צר וצידו השני רחב.

בר"ה תוקעים בשופר בשני הימים לפני תפלת מוסף ובמהלך התפלה עצמה. התקיעה היא סמל של המלכת ה' וכן באה להזכיר את עקדת יצחק לפני הקב"ה כזכות שתעזור לנו בזמן המשפט. כשחל היום הראשון של ר"ה בשבת לא תוקעים בו בשופר. עניין תקיעת השופר בראש השנה הוא חשוב מאד ולכן משתדלים מאד שכולם ישמעו אפילו מי שאינו יכול לבא לכל התפלה לבית הכנסת כנשים המטופלות בילדים או קשישים וכד'.
גם בכל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה תוקעים אחרי תפלה שחרית תקיעות אלו באות לעורר אותנו לחזור בתשובה.

 

 שלוש רגלים

המילה "רגלים" פירושה בלשון המקרא פעמים. שלושת המועדים שהתורה ציוותה לעלות בהם לרגל לירושלים, לבית המקדש, הם חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות. את חג הפסח, חג המצות, חוגגים בט"ו בניסן. ערב החג הראשון הוא "ליל הסדר", בו קוראים ב"הגדה של פסח", אוכלים מצות ושותים ארבע כוסות יין. את חג הפסח חוגגים שבעה ימים.
חג השבועות, חג הביכורים, חל ב-ו' בסיון.  לפי המסורת, מעמד הר סיני שבו ניתנו עשרת הדיברות חל בשבועות, לפיכך החג נקרא גם חג מתן תורה. מיום זה החלו בהבאת הביכורים למקדש מ"שבעת המינים" שהשתבחה בהם הארץ.  
חג הסוכות, חל בט"ו בתשרי. בחג זה יושבים בסוכות לזכר הסוכות שעשו בני ישראל בשנות נדודיהם במדבר. נוטלים את ארבעת המינים (אתרוג, לולב, הדס וערבה) כסמל לאחדות ישראל. חג הסוכות נחוג במשך שבוע ולאחריו יש חג נוסף "שמיני עצרת" (כפי שהוא קרוי בתורה) שהוא, בארץ ישראל, גם חג שמחת תורה, שבו מסיימים את הקריאה בספר "דברים" ומתחילים בקריאה מחודשת ב"בראשית".   

 

 שמחה תורה

משה רבנו תיקן שבכל שבוע יקראו פרשה מהתורה וכך במשך השנה גומרים לקרא את כל חמשת החומשים. בכל שנה יוצא שמסיימים את החומש האחרון ביום שאחרי סוכות הנקרא שמיני עצרת וגם שמחת תורה. בחו"ל חלים שני ימים נפרדים הראשון שמיני עצרת והשני שמחת תורה. בחג זה אנו מסיימים את הפרשה האחרונה של התורה ומתחילים מיד בקריאת הפרשה הראשונה ללמד שאין סיים והתחלה לתורה אלא תמיד היא נמשכת. ביום זה מקפידים שכולם יעלו לתורה אפילו מי שאינו בר מצווה והקטנים עולים בעזרת מבוגר שאומר בשבילם את הברכות.

הקפות – בשמחת תורה נוהגים להוציא את כל ספרי התורה מארון הקדש לרקוד ולשמוח איתם ולהקיף את הבימה שבע פעמים. הדבר בא לבטא את שמחתנו במתנה הנפלאה שזכינו לה בתור היותנו העם הנבחר להיות עם סגולה, עם ה'.

 

 שמע ישראל

הקריאה הבסיסית והפנימית ביותר של כל יהודי.
"קריאת שמע" היא חלק מרכזי בתפילה והיא כוללת שלוש פרשות מן התורה,
והפסוק הראשון הוא "שמע ישראל". את "קריאת שמע" אומרים בתפילת שחרית ובתפילת ערבית.
(בבוקר ובערב אחרי שקיעת השמש).

בנוסף, נוהגים לומר "קריאת שמע" לפני השינה בתוספת פסוקים ובקשות. אמירה זו מוגדרת - "קריאת שמע שעל המיטה".
בקריאת שמע אפשר למצוא את הרעיונות העיקריים של היהדות, ולכן תפילה זו חשובה כל כך.
קריאת שמע מזכירה את החובה ללמוד וללמד תורה, לחנך את הבנים ולזכור את יציאת מצרים.
קריאת שמע מייחדת את היהודי בכך שהוא מקבל על עצמו עול מלכות שמים בקריאת שמע, ומצהיר על אמונתו בייחוד האלוהים: "ה' אחד".

 

 

 שנה מעוברת

שנת השמש נמשכת 365 ימים ואילו שנים עשר חודשי
הירח נמשכים רק שש כפול חמישים ותשעה ימים,(להזכירכם חודש ירח
הוא 1/2 29 יום ולכן שני חודשים הם רק 59 ימים!) שהם : 6*59=354 ימים.
יוצא אפוא שיש לנו הפרש של 11 ימים לטובת שנת השמש. כדי להשוות
פער זה, קבעה תורת ישראל, כי פעם בכמה שנים נוסיף עוד חודש ירח
אחד לשנה שהם תוספת של כ 29 ימים וחצי. בחשבון פשוט אנו רואים
שבערך כל שלוש שנים מצטבר פער של 33 ימים. אם כך תהיה לנו אחת
לארבע שנים שנה שיהיו בה 13 חודשי ירח. שנה זו שהיא יותר מלאה
מהאחרות נקראת שנה מעוברת, כמו אישה מעוברת שיש בקרבה תוספת
של תינוק.

חודש העיבור - החודש שנקבע כתוספת לשנה המעוברת הוא חודש אדר
ראשון. ולמה נקבע כך. אלא שהחודש האחרון הוא חודש אדר המקורי, בו
יחולו התאריכים הקבועים להיות לפני ניסן, הלא הם ימי הפורים וקראית
ארבע הפרשיות (ראה להלן). והחודש שלפני האחרון של השנה, הוא נקבע
כחודש התוספת. יוצא אפוא שחודש אדר ראשון הוא חודש העיבור - חודש
התוספת.

ת

 

 

 תורה שבכתב

חלק התורה שלכתחילה יש ללומדו מתוך הכתב (בניגוד לתורה שבעל פה שאותה יש ללמוד לכתחילה בעל פה, ואין לכותבה - ע"פ התקנה המקורית).

התורה שבכתב כוללת את התנ"ך.

חז"ל אמרו כי התורה שבכתב ניתנה למשה בסיני יחד עם התורה שבע"פ ולכן מי שמודה רק בתורה שבכתב הוא מין. הצדוקים והקראים האמינו רק בתורה שבכתב. הכוזרי מסביר כי לא יתכן להבין את התורה שבכתב בלא התורה שבעל פה.

 

 תורה שבעל פה

הפירושים וההסברים שנתנו חכמים לתורה בפרט, ולתנ"ך בכלל, וכן ההלכות והדינים שנקבעו על ידי חכמים כדי לענות על צורכי החיים המשתנים, נקראים "תורה שבעל פה". בתחילה נלמדו פירושים אלה בעל פה, והועברו מדור לדור. אולם בערך בשנת 220 לספירה החלו להעלותם על הכתב מחשש שתישכח התורה שבעל  פה. על פי המסורת מקורה של התורה שבעל פה, כמו של התורה שבכתב, הוא בהר סיני.   

התורה שבעל-פה כוללת בעיקר את הקבצים הבאים:
א. המשנה – היא אוסף חוקים ומחלוקות שנמסרו בעל פה, עד לעריכת המשנה  ע"י ר' יהודה הנשיא בערך בשנת 220 לספירה. היא ערוכה על פי נושאים המקיפים את כל תחומי החיים, כמו : חגים ומועדים, נישואין, חקלאות, משפט ועוד.
ב. התלמודים (הבבלי והירושלמי) הם ספרים הכוללים את הדיונים שהתקיימו, עד למאה החמישית-ששית, בבתי המדרש בעקבות המשנה. התלמוד הבבלי היה ועדיין משמש כספר הלימוד העיקרי בישיבות ובבתי המדרש.               
 ג. מדרשי הלכה ואגדה הם פירוש על המקרא (שלא על דרך הפשט), אם לשם לימוד דיני התורה ואם לשם הפקת רעיונות והדרכה בדרכי החיים.   

 

 תנ"ך

אלה הם ראשי התיבות של תורה נביאים וכתובים.  שמם של 24 כתבי הקודש, המקודשים על פי המסורת היהודית. חמשת חומשי התורה הם: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים. בין ספרי הנביאים כלולים הספרים יהושע, שופטים ושמואל, ישעיהו וירמיהו, ובין ספרי הכתובים כלולים תהילים, וכן מגילת רות, מגילת אסתר ומגילת איכה. חמשת חומשי התורה מחולקים לפרשות. מדי שבת קוראים פרשה אחת הנקראת "פרשת השבוע", ולאחריה קוראים פרק מנביאים הנקרא "הפטרה". 

 

 תפילה

חכמים תיקנו שלוש תפילות: בבוקר – שחרית, אחר הצהריים – מנחה, ובערב – ערבית, ובשבת ובחגים גם מוסף. התפילות תוקנו כנגד הקורבנות שהוקרבו במקדש, בבוקר ובערב קוראים את הפסוק "שמע ישראל ", ולאחריו נאמרות תפילות על אהבת האל ושמירת מצוותיו. לאחר קריאת שמע מתפללים "תפילת שמונה עשרה" הכוללת 19 ברכות, ובה כלולות דברי שבח והודיה לאל, ובקשות שונות כגון: רפואה, פרנסה (גשמים) ושלום. בראש חודש ובחלק מהחגים קוראים את ההלל. ביום הכיפורים מתפללים אחרי תפילת מנחה את "תפילת נעילה". בימינו תוקנו תפילות נוספות: תפילה לשלום המדינה ותפילה לשלום חיילי צה"ל.

 

 

 תשובה

תיקון המעשים. כל יהודי נדרש לעשות תשובה, אך יש זמנים שמתאימים לכך במיוחד - חודש אלול, עשרת ימי תשובה וכדומה. תשובה היא ממשמעות שיבה - שיבה לעצמך, שיבה לבוראך. אנו אמורים לחזור אל מה שהננו באמת - נשמות טהורות, החצובות מתחת כיסא הכבוד של בורא העולם.

אין התשובה מכפרת אלא על עבירות שבין אדם למקום, אבל על עבירות שבין אדם לחברו אין התשובה מכפרת עד שיפייס את חברו.

החיוב לעשות תשובה פרוס על פני כל השנה, אולם ב"עשרת ימי תשובה" גובר מאוד חיוב זה. בימים אלו ה' מתקרב לעמו ומצפה שכולם ישובו אליו בלב שלם, והנביא קורא: "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב".